" זוהי אוכלוסייה הטרוגנית ביותר, עם תנאים חברתיים וכלכליים המושפעים מאוד מהמצב שהיה להם בברזיל ושהם מוצאים גם בפורטוגל", הסבירה קמילה אסקודרו ללוסה.

יתר על כן, קיימת נטייה ל"הגירה לא רק של האדם, אלא של כל המשפחה, עם ילדים שעדיין צעירים", הדגישה, והעריכה כי "טווח הגילאים הוא בין 20 ל -40 שנה".

בתחילת זרימת הנדידה הברזילאית, בשנות התשעים, רוב המהגרים הברזילאים הגיעו מ"עיירות קטנות, מהפנים", אך כיום "יש יציאה מערים גדולות, מבירות", הסבירה קמילה אסקודרו ללוסה.

מספרים הולכים וגדלים

בשנת 2013, על פי נתוני שירות הזרים והגבולות (SEF), הקהילה הברזילאית בפורטוגל מנתה 92,120 איש וכבר הייתה הקהילה הזרה העיקרית.

עשור לאחר מכן מספר זה גדל פי ארבעה: בתגובה שנשלחה ללוסה בספטמבר, SEF קובע כי 393,000 אזרחים ברזילאים מתגוררים בפורטוגל, עם שכיחות גדולה יותר בעיריות ליסבון, קסקאיס, סינטרה, פורטו ובראגה, ועד סוף 2022 חיו בפורטוגל 239,744 ברזילאים.

מספר זה אינו מכסה אנשים בעלי אזרחות כפולה.

חינוך גבוה יותר

יש גם עלייה בברזילאים בעלי השכלה גבוהה יותר, ביחס להגירות קודמות, בהתייחס לקהילה הברזילאית החדשה בפורטוגל, השנייה בגודלה בעולם מחוץ לברזיל, רק מאחורי ארצות הברית, המארחת כמעט שני מיליוני ברזילאים.

" אנשים רבים מגיעים מהמעמד הבינוני/הגבוה כאן בברזיל, שיש להם משאבים כספיים להישאר בפורטוגל, גם אם אין להם רישיון לעבוד בתחומי ההכשרה שלהם", הדגישה.

קמילה אסקודרו ניתחה גם את המניעים השונים של המעמדות החברתיים.

אם במעמדות הנמוכים הסיבה היא כלכלית, "במעמדות הגבוהים, בעיקר, היא לשפר את איכות החיים בכל הקשור לביטחון", חינוך ו"עצם מיקומה של פורטוגל, שהוא אסטרטגי באירופה".