כוח הפרחים מציף את העיר

הבריטים חולקים על כך, ומתעקשים שהם טופחו לראשונה באנגליה של המאה השמונה עשרה. לא כך, אומרים הפורטוגלים, ומצביעים על אזולג'ו מהמאה השש עשרה המציגים פריחה הנ"ל כהוכחה. האם יהיה קרב?

אין פלא אם כן שהפ סטה אינטרנסיונל דאס קמיאליאס בת שלושת הימים בסלוריקו דה באסטו מסתיים בקטטה, בטלה דאס קמיאליאס, שם מאות אנשים ז ורקים עלי כותרת של קמליה זה על זה. אווש! זה כואב.

סלוריקו היא עיר הבירה המוכרזת על עצמה, ובמהלך חודש מרץ העיירה מעוטרת בעושר על ידי תושבי העיר באלפי פרחי קמליה בעבודת יד - נייר, בד, עץ - ובתי הקפה אפילו ימכרו לכם עוגות קמליה שטופות עם משקאות קמליה. במהלך סוף השבוע האמצעי, הכל מגיע לשיא עם מוזיקה חיה, אירועי Ciãªncia Viva, מצעדי רחוב ותערוכות ותחרויות לאספנים נלהבים מרחבי פורטוגל ועוד גליציה השכנה. סלוריקו, קטנה ככל שהיא עם פחות מ 2500 תושבים, היא העיירה הגדולה ביותר בקונסלו שלנו. כמה מהשכנים בכפר שלנו בילו את השבועות הקודמים בסיוע לילדיהם להכין תחפושות, ובאופן בלתי נמנע, קמליות כדי שיוכלו לקחת חלק בדספילה טמיטי קו הגדולה ביום ראשון אחר הצהריים. באמת היינו צריכים ללכת ולעודד את הנשמות הקטנות כשהן עברו ברחוב הראשי של העי

קרדיטים: תמונה שסופקה; מחבר: Fitch Oâ'Connell;

במקרה יוצא דופן כלשהו, סוף השבוע של המצעד התברך בשמש ולא בתהלוכות הסערות שנראה שקיבלנו לאחרונה. באותה מידה - התלבושות שלבשו הוויזינהוס הקטנים שלנו לא היו ח מות ולא אטומות למים. בהנעה על ידי חוויות קודמות, החנינו את המכונית הרחק מחוץ לעיר ונכנסנו בעקבות רי ביירינה. הרחובות כבר היו עמוסים באנשים ולמרות שרצינו להיות בצד זה של העיר כדי לראות את סוף התהלוכה, הלכנו תחילה אל סנ טרו דה סאדה שם התכנ סו המשתתפים כדי להתחיל את המצעד. זה נתן לנו הזדמנות להתפעל מהמאמצים של בעלי החנויות הבודדים לקשט את שטחם בסגנונות מתאימים ולעצור לשוחח עם כמה מהמניקינים הרבים בגודל טבעי לבושים בתחפושת מסורתית (בתוספת קמליות בכל מקום) שנותרו מסתובבים בפינות הרחוב, שמרו על מכונות מו לטיבנקו או סתם בדרך כלל היו

התרגשות

מצאנו את שכנינו ואת ילדיהם מעבר לבומבירו והם, כמו מאות הילדים האחרים מכל רחבי הקונסלו, מבעבעים מהתרגשות. אני מקווה שזה יתחיל בזמן, אמרתי, כי אני זוכר כמה מהר ההתלהבות של ילדים הופכת לעוקצנות כשיש עיכובים בלתי מוסברים. הליכה במעלה קווי הפרדרים הממתינים הייתה טוניק למדי. התלבושות השונות היו תוססות (צבעים מגוונים לכל פרגוזיה), הילדים צי יצו והמבוגרים היו בהומור טוב וסוער. לא היינו יכולים לתפוס את הפרטים של מה שהם לבשו ונשאו כשהם חולפים על פני הרחוב, שלא לדבר על לעצור לשיחה, אז שמחנו שעברנו לראש העיירה. צפינו כמה דקות כשהמשטרה עצרה אדם על האופנוע שלו. ברור שהוא הכין את האופניים בעצמו, שכן הוא בנוי מעץ, עם מנוע ישן שהותקן מתחת למושב דמוי השיש. לא יכולנו לשמוע מה נאמר, אבל בראשי נתתי לנחושת הכסופה מעין מבטא דיקסון של דוק גרין יחד עם ה'שלום, 'הלו, הלו, 'אז מה יש לנו כאן? â. מאוחר יותר, אופנוע העץ לא הגיע לסוף התהלוכה עם קבוצת האופניים ההיסטוריים נבעה או בגלל תקלה מכנית או באצבע המתנדנדת של החוק שמנעה ממנו להמשיך בכביש המהיר.

קרדיטים: תמונה שסופקה; מחבר: Fitch Oâ'Connell;

נו לקילומטר בערך למקום בו יסתיים המצעד, והתפעלנו ממיצבי האמנות בהשראת קמליה בכיכר המרכזית בדרך. העיירה הייתה כעת עמוסה באנשים טובים בטבע הרחובות. עד מהרה, השיירה הארוכה בנושא קמליה עבדה בעיירה בקצב מפואר. היו שם ילדים, מתינוקות צורחים ועד מתבגרים זועקים, וגברות מלכותיות תחת שמשיות, ג'נטלמנים בסגנון פינ-דו-סי אקל שדחפו את הוולוסיפדים שלהם ותושבי לארים שהועלו על גלגלים או נעזרו אחרת, מוזיקאים פולקל וריים מזמזמים והיו שכנינו הצעירים בכל הי פים שלהם. כולם חלפו על פני השטח, וטיפין טיפין התאספו בקהל גדול מחוץ לקאמרה כדי שיוכלו לזרוק עלי כותרת אחד על השני

איזה אירוע גדול זה היה, חשבנו. הפגנה של גאווה אזרחית מקומית, שבה כל מי שהשתתף נתן כל כך הרבה מזמנו, מאמציו ואוצרו ושם הפרס היחיד שקיבלו היה הסיפוק מהשתתפות באירוע קהילתי. זה שיעור טוב לילדים ללמוד, במיוחד בעידן זה של היפר-אינדיבידואליזציה ואינסוליות. אבל החרטה העיקרית שלי הייתה שלא דיברתי עם האיש על אופנוע העץ. אני מתכוון, אני רוצה לבנות אחד בעצמי עכשיו וייתכן שהיו לו כמה טיפים שימושיים. אני תוהה אם הוא עדיין עוזר למשטרה בחקירתם?

Fitch is a retired teacher trainer and academic writer who has lived in northern Portugal for over 30 years. Author of 'Rice & Chips', irreverent glimpses into Portugal, and other books.

Fitch O'Connell