בהצהרה, הרשות הלאומית לתרופות ומוצרי בריאות קובעת כי התרופה המדוברת (Spravato) ממומנת כעת, לשימוש בסביבת בית חולים, אצל מבוגרים "עם הפרעת דיכאון חמורה עמידה לטיפול, שלא הגיבו לפחות לשלושה טיפולים שונים בתרופות נוגדות דיכאון".

על פי ההחלטה, מיום 7 במאי, ניתן להשתמש ב- Spravato, בשיתוף עם שתי תרופות נוגדות דיכאון אחרות, "עם אסטרטגיות שילוב או פוטנציאל אוראלי, בפרק הדיכאוני המתון עד החמור הנוכחי", בקרב מבוגרים שעברו בעבר פסיכותרפיה ויש להם התנגדות או התווית נגד ל"טיפול אלקטרו-פרכוססיבי ", אין להם גישה לטיפול זה או סירבו לו.

מידע זה מגיע באותו יום בו קבוצת עבודה הכוללת עמותות רפואיות, פרמצבטיות ופסיכולוגיות והמוע צה הלאומית לאתיקה מציגה מערך המלצות לשימוש קליני בפסיכדלים, בטענה כי יש לסווג אותם כתרופות.

"הדרך לגשת אליהם [תרופות] מחייבת שיהיה מרשם וכי לאחר מתן המרשם המטופל פונה למערכת רפואית, קלינית ופרמצבטית המאפשרת לו לגשת לחומר זה", הסבירה לוסה אלבינו אוליביירה מאיה, מנהלת היחידה לנוירופסיכיאטריה בשמפלימו וחברה בקבוצת העבודה.

הוא מדגיש כי "לא צריכים להיות יוצאים מן הכלל", הוא נזכר שלעתים ניתן להשתמש בחומרים, למרות שהם תרופות, באופן לא הולם במעגלי שיווק מקבילים.

"פסיכדלים אינם מקרה ייחודי מבחינת חומרים שעשויים לעניין צרכנים מחוץ למערכת הרפואית ובתוך המערכת הרפואית", אמר החוקר והוסיף: "הנסיבות הספציפיות במקרה זה הן שאנו מבצעים תנועה להפוך חומרים הקיימים מחוץ לעולם הרפואה, התרופות והקליני לתרופות."

למסמך עם ההמלצות, שיוצג בשעה 17:30, באודיטוריום קרן שמפלימו, הייתה תרומה של פקודות רופאים, רוקחים ופסיכולוגים, כמו גם המועצה הלאומית לאתיקה למדעי החיים והאגודה הפורטוגזית לפסיכיאטריה ובריאות הנפש.

בשיחה עם לוסה הדגיש אלבינו מאיה כי קבוצת עבודה זו אינה נועדה להחליף רגולטורים, אלא רק לתרום, במיוחד במקרים בהם טרם אושרה תקנה.

כדוגמה, הוא ציטט את השימוש בקטמין, המאושר כחומר הרדמה, אך משמש גם ('מחוץ לתווית ') במקרים מסוימים של דיכאון.

"מנקודת המבט של השימוש בחומרים אלה כתרופה, לא צריך שיהיה לנו משטר חריג", אמר החוקר והוסיף: "מה שאנחנו אומרים זה מה לעשות תחת עקרונות זהירות כאשר עדיין אין מספיק ראיות לגופים רגולטוריים לבטא את עצמם."